בנם של דגנית נעמה וטירן. נולד ביום ל' בכסלו תשס"ד (25.12.2003) באשקלון. אח לליאב, אביה, ליאן ואדל.

גדל באשקלון ובה התחנך. לאחר סיום בית הספר היסודי למד בישיבת "צביה אשקלון". היה תלמיד שקט ואהוב על חבריו ומוריו.

סימן ההיכר של אוריה היה שמחת החיים והחיוך שלא מש מפניו. תמיד הצחיק את כולם והיה אהוב ומקובל. ניחן בטוב לב וברגישות חברתית גבוהה – היה נכון תמיד לסייע ולהתנדב ודאג לכולם לפני שדאג לעצמו. כאשר הבחין בילד שהציקו לו היה יוצא להגנתו והקפיד שלא להשאיר אף ילד מחוץ למעגל החברתי.

אהב מאוד כדורסל והיה אוהד מושבע של קבוצת הכדורסל "אליצור א.ס. אשקלון".

כאשר אוריה הציב לעצמו מטרה הוא לא ויתר והיה נחוש להצליח גם כשנתקל בקשיים. נחישותו ועוצמתו באו לידי ביטוי מיוחד בשנתיים האחרונות ללימודיו בתיכון. הוא השתתף בתוכנית של ארגון "מעגלים" – ארגון חינוכי לאומי הפועל להעמקת המודעות של החניכים למקומם החברתי ולאחריות שיש להם על עצמם ועל סביבתם, ועד מהרה בלט ביכולותיו הפיזיות והמנטליות כאחת. בשנתיים אלו התחזקה אצלו מאוד המוטיבציה להיות לוחם ולהגן על העם והמדינה, או במילותיו: "אם למות – אז למות בשדה הקרב".

ביום 17.8.2022 התגייס לצה"ל ושירת בחיל ההנדסה הקרבית, גדוד 614. הוא היה לוחם ונהג פומ"ה (פורץ מכשולים הנדסי). לאחר שירות כלוחם יצא לקורס מפקדים.

ארבעה חודשים לאחר גיוסו הכיר את ליאורה. הם הפכו לבני זוג ונרקמה ביניהם אהבה אמיתית וטהור

ה.בשבת כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

בשבת בבוקר אוריה היה בביתו ועם פרוץ המלחמה נקרא לשוב לבסיס. הוא התרגש מאוד לקראת הבאות ולא חשש. הגדוד של אוריה הצטרף לתמרון הקרקעי כבר בימים הראשונים של המלחמה, ולאחר סבב לחימה אחד יצא באמצע חודש נובמבר להתרעננות בבסיס ניצנים. בתחילת חודש דצמבר נכנס שנית לרצועה.

שבועיים לאחר מכן, ב-12 בדצמבר, ערב יום הולדתו העברי, השתתף אוריה בפעילות במחנה הפליטים ג'באליה. עוד לפני הפעילות הספיקו החברים לחגוג לו יום הולדת. אוריה היה אמור לנהוג על הפומ"ה שהובילה חומרי נפץ בשביל המשימה, אך בהמשך נכנס עם חבריו ברגל. במהלך המשימה נורה על הכוח טיל נ"ט. אוריה ספג בגופו את הפגיעה והציל את חבריו לגדוד, אך הוא נהרג במקום.

סמל אוריה יעקב נפל בקרב ביום כ"ט בכסלו תשפ"ד (12.12.2023). בן עשרים בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי באשקלון. הותיר אחריו הורים, אח ושלוש אחיות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל ראשון.

חודשיים וחצי לאחר נפילתו נישאה אחותו אביה. בדרכה לחופה נשאה בלון לבן עם תמונתו ושמו של אוריה ולפני טקס הנישואין הפריחה אותו באוויר.

אוריה מונצח באנדרטת חללי חיל ההנדסה שבצומת חולדה.

בחודש ינואר 2024 נחנכה בחוף הצפוני באשקלון אנדרטה לזכרו של אוריה.

ב-12 בדצמבר 2024 התקיים במרכז הרפואי "ברזילי" שבאשקלון טקס חנוכת גלעד לזכרו של אוריה. הגלעד הוצב ליד השער המזרחי של בית החולים, אשר נקרא מאז "שער אוריה".

בחודש ינואר 2025 ערכו תלמידי כיתה י' מבית הספר "אמית טכנולוגי" באשקלון טקס זיכרון לאוריה. בטקס נחנכה גינה על שמו בבית כנסת בעיר, ובה ספסל הנצחה שהתלמידים בנו לזכרו.

כתב ידו של אוריה מונצח על ידי מיזם "אות.חיים" – עיצוב גופנים על פי כתב ידם של הנופלים והנרצחים במלחמה.

היוצר מאור גמליאל כתב ושר שיר לזכרו של אוריה, "איך היית גיבור". השיר ניתן להאזנה באתר "יוטיוב".

לזכרו הוצאו מדבקות עם המשפטים "תחייכו, כי חיוך זה שמחה ושמחה זה הכוח להמשיך" ו"החיוך לנצח היה ויהיה על פניך".

לזכרו הוקמו דף באינסטגרם, "remember_oriya_yakov", ואתר "ממשיכים את האור סמ"ר אוריה יעקב".